מלחמות ישראל והצלחותינו בהן, הלעולם חוסן?

ספט 30, 2021 |

בבואנו לבחון איך הגענו לניצחון כנגד כל הסיכויים בכל אחת מהמלחמות, קשה להגיע לתשובה שיש בה מן ההיגיון. מסקירת נתוני הפתיחה של מלחמת העצמאות, בה התמודדנו בהצלחה עם שבע מדינות ערב שתקפו אותנו ולא יכלו לנו, תוך התגברות עליהם כנגד כל הסיכויים וקביעת גבולות חדשים למדינה כאלה שלא פירגנו לנו וגם אנו לא חלמנו עליהם, לא נוכל ממש למצוא הסבר מניח את הדעת לתוצאה המופלאה שהושגה. בהמשך, במלחמת ששת הימים, בה הצלחנו גם למגר את צבאות מדינות ערב וגם להחזיר לעצמנו שטחים שנגזלו מהמדינה בעבר ואף מעבר לכך, ההגיון אינו נראה באופק.

מהסתכלות על מצב האומה באותן זמני חירום של אז, אפשר למצוא כמה מכנים משותפים בין שתי המלחמות הראשונות. המצב הפנימי של המדינה, התמיכה מקיר לקיר לו זכתה הממשלה, הפרגון ההדדי שהיה באותה עת ובמיוחד בזמן המלחמה, לא היה להם אח ורע בחברה הישראלית שלאחר מכן, בטח לא בזו של היום. היישוב היהודי בארץ במלחמת השחרור, גיבה ותמך בכל חלקי הישוב, על עדותיו, אזוריו השונים בארץ, ואופיו הדתי קיצוני או החילוני אתאיסטי כמעט, תוך אכפתיות ודאגה עצומים.  משאיות מקיבוצי ומושבי הצפון והדרום הובילו מזון לירושלים הנצורה תוך סכנת חיים ומבלי להבחין באוכלוסיית הנצורים הנתמכת האם הם חרדים, דתיים או חילונים. העזרה המושטת להם מכל הלב התקבלה אז בברכה ואהבה גם מצד כל חלקי היישוב שם, חרדים וחילונים כאחד.

מלחמת ששת הימים הגיע לפתחנו כשכבר הייתה לנו מדינה ממוסדת עם ממשלה ושרים ונציגי מפלגות שבימים כתיקונם היו מתקוטטים אחד עם השני ללא הרף. לאור הסכנה הקיומית שעמדה בפתח באותו זמן, היה ברור לחברי הכנסת, לשרים ולראש הממשלה דאז שלצורך חוסנה של המדינה יש להקים ממשלה שתקיף את כל כל נציגי העם, ממשלה מקיר לקיר. קמה אז ממשלת ליכוד לאומי, כשהצורך בה היה ברור לכולם באותה העת, איש לא התנגד לה. תחושת החוסן הלאומי התחזקה בזכות ממשלת האחדות.

בקורס של קבלה לעם למדתי, שמצבי חירום קיומיים מקבילים למצבי חרדה אותם חובה האדם כפרט, כאשר הוא מגייס את אז את כל מנגנוני הגוף להתמודדות עם האיום. אלא שבניגוד לאורגניזם האנושי המתוכנת להתמודדות עם מצבי איום בצורה אינסטינקטיבית ומבלי שיצטרך לחשוב או לבחור, הרי כשמדובר בקבוצה גדולה של אנשים שרמת הסכנה שהיא חובה אינה בשיאה, המנגנונים המפעילים אותה כבר אינם הישרדותיים ואינסטינקטיבים אלא מופעלים מבחירה שכלית ושיקול דעת מונחי אגו. במצב זה, קשה להגיע לאחדות, כמו זו שחווינו בזמני מלחמות בשנותיה הראשונות של המדינה. השאלה שנותרה, האם נזדקק חס ושלום להגיע למצב של סכנה קיומית כדי שנתאחד מחדש? ואם לא נחוש בסכנה כזו, האם נתאחד? ואם לא נגיע לאיחוד, האם גם אז הניצחון מובטח? נקודה למחשבה בדבר נחיצות האיחוד בינינו. 

Posted in: הבלוג שלי

Comments are closed.