משפחה המגפה

מרץ 17, 2021 |

קיבלתי הזמנה לברית מילה של החברים שתתקיים ב…זום. אירוע מרגש, בן בכור אחרי לא מעט שנים של ניסיונות וחוסר הצלחה. שמחתי בשבילם ורציתי לחבק אותם ואת הסבים הגאים. אך לא ניתן, מגפת הקורונה משתוללת בעולם, מסכות על הפנים, בדידות בלב של אנשים רבים. התארגנתי, התלבשתי, צחקתי לעצמי שלא צריך להשקיע יותר מדי כי בכל מקרה יראו אותי רק בתוך קוביית הזום שלי. קיבלתי קישור להתחברות וקישור לקבוצת ביט שדרכה נאסף הכסף. נו לפחות זה נשאר אותו הדבר – בכניסה משלשלים מעטפה רק הפעם דרך אישור דיגיטלי. נפלאות הטכנולוגיה.

לבסוף הצטרפתי לעוד 150 מוזמנים שניסו להבין איך הם שומעים רואים את מה שמתרחש בביתם של החברים ולא קולות אקראיים של משתתפים ששכחו לכבות מיקרופון. מצב צפייה של מסך מרובה משתתפים איפשר לי לרפרף במהירות בין המשתתפים והתמקדתי באירוע. רגע, למה אני לא שומעת כלום? שכחנו להדליק מיקרופון לאירוע וכולם כבר דורשים תפתחו, לא שומעים. הסתדר. הרב התחיל הברכות ואנחנו מנסים לעקוב, להתרגש אך כל פעם קופצות למסך תמונות של מצטרפים חדשים שמנסים להבין לאן נחתו. בין תמונה לתמונה אני רואה פנים מתרגשות. סבא וסבתא מצד האמא מנסים לדבר, שומעים? הלו? וכולם מרוכזים נותנים להם את הבמה אבל הם חושבים שאין מי ששומר, הלו? מה ללחוץ? איפה? ליבי נחמץ. סוף כל סוף הם מבינים שכולם בהקשבה והם מנסים לדבר לעצמם. ככה זה כאשר לא יודעים איך לתפעל את התוכנה. עוד ועוד אנשים מנסים לדבר, נהיה בלאגן, כולם מדברים ביחד. נו שויין, שמחתי בשמחתם אך נשארתי בהרגשה של עוד.

בעידן של קורונה, העולם מקבל תפנית חדשה, רובד נוסף של הקשר. הקשרים הפיזיים מתמעטים, אנשים נסגרים בתוך הבתים ואפילו אירועים מרגשים כמו ברית מילה וחתונה הפכו לפרודיה למצב הקודם. בתוך ים של טכנולוגיה הצורך ליצירת קשרים אמיתיים, לא תלויים בזמן, מקום ומרחק גובר מיום ליום. כיצד נצליח בכל זאת לא לאבד אחד את השני אלא להרגיש מעל המגבלות של העולמות הדיגיטליים, פיזיים ואחרים? איך נבנה שדה המקשר בינינו בלבבות? זאת מיומנות הנדרשת במיוחד בימים אלו. ובינתיים מזל טוב למשפחה היקרה שהחלה את המסע המשותף יחד עם בנם המתוק שנולד לעולם שונה מכל מה שהכרנו.

Posted in: הבלוג שלי

Comments are closed.